באחד הבלוגים ברשת כותבת "מתנחלת" כי היא מתביישת בקוזאקים הקטנים יפי הציציות וארוכי הפיאות, שרצו למחוק את הפרצופים של המח"ט והסמח"ט של "אפרים" [עאלק], בצבא הגנה לישראל, שאמור להיות הצבא של העם הזה כמו גם של נתניהו, אלקין ורבני יש"ע.
אולם אליה וקוץ בה.
על מה מגן הצבא הזה בעצם?
הישות הישראלית הפכה מזה שנים לסוג של אניגמה טריטוריאלית, שאין לה גבולות ואו מטרות טריטוריאליות ברורות.
היא גם מדינת הלאום היחידה בעולם שמסרבת להכריז על הטריטוריות שהיא מפנטזת עליהם בעתיד.
***
במשפט נוסף של המתנחלת הצדיקה, היא מזכירה שהתנהלותם של הקוזאקים הקטנים אינו הולם את "מצוות ישוב הארץ".
וכאן ירד לי האסימון. הבנתי שמכאן ואילך, את כל מרצי וכישורי אני צריך להשקיע במילוט משפחתי ומקורבי מן המקום הארור הזה ולא בניסיונות עקרים של התראה והפצרה על אוזניים ערלות של ציבור אדיש או פנאטי, חסר ערכים ונעדר שיקול דעת עצמאי, שסיכוייו לשרוד בעולם טרוד בבעיות קיומיות בסיסיות, שואף לאפס.
אם יש מטרות ל"עם הזה", הם אינם של הריבון או למענו, כלומר למעני ולמען משה והנכדים של שנינו, אלא למען רבנים ומשמשי קודש אחרים, שמדברים בשם אלוהים, ולזה האחרון יש עניינים בלתי צפויים ואו בלתי מובנים, כמו למשל להניח לשישה מיליון מבניו להפוך לסבון ופיח בפולניה של הגויים.
על כן, באורח לגיטימי לחלוטין, הישות נעדרת הגבולות הפוסט ציונית, מעוררת משטמה בקרב אוכלוסיות אחרות, שבניגוד לה, יודעות אל נכון, היכן מתחילים והיכן נגמרים הגבולות של הטריטוריה שלהן ועל בסיס ההגדרה, מסוגלים להסדיר את העניין הסבוך של לחיות זה לצד זה, ולמרות מה שנדמה,זו אינה משימה קלה.
אלוהי ישראל אולי מובן ככף היד לכמה גדולים בתורה או מר"נים מרנינים וחכמים במיוחד, אולם הוא בלתי מובן לחלוטין לגויים מסביב, (גם לי הכסיל ולכמה אחרים), והם אלה שקובעים את הכללים, לא הפסיק היהודי, שאפילו במדינתו שלו אינו מסוגל לדבר בקול אחד ואו להשליט בו חוק וסדר.
זה מגוחך בעיני שאספסוף חסר זהות של כמה מאות אלפים, חושב שהוא יכול להוות יריב שקול ליותר ממיליארד מוסלמים, שבעת הזאת מפנטזים להשתלט על הגלובוס עוד פעם, כי הקונקורנטים שלהם, האירופים והמערב הנאור, מסמס עוד סיכוי לבנות עולם טוב יותר מזה שלהם, (בימי הביניים), ועל העולם הזה, אני אומר, "אללה יסטור".
ועל כן ועל שום זה, הגיע תורם פעם נוספת.
המגלומניה של המשיחיות הישראלית יהודית החריבה שתי ריבוניות בעבר.
אין ספק שיש בכוחה לעשות זאת פעם נוספת.
העולם שעד לפני עשור הזכיר סצנת סיום מסרט מוצלח במיוחד של וולט דיסני, דומה יותר כיום לכאוס קוונטי ללא חוקים, ומה ששולט בו בסופו של יום, הוא החלקיק האלוהי, ה"חלקיק של היגס". ולא נטען בשום מקום, אפילו לא בלוצרן שבשוויץ, כי על החלקיק הזה, יש טביעת אצבעות של אלוהי ישראל ואו של אללה או אביו של ישו.
על כן ועל שום זה, אולי כדאי לייחל לשובו של הבודהה או כל ישות פחות מתנשאת ודורסנית מזה שהומצאה על ידי אבותנו.
נ.ב. - וכדי לא להיוותר במסתורין בלתי דווקני, אם אני סמח"ט חברון, אני יורה בחרא.
(וזו אינה המלצה לאחרים, אלא הבעה של דיעה).
כותב, מבקר ומייחל.
